פסק-דין בתיק ת"ק 42315-04-12

זוהי תביעתו של מר אורי נחום (להלן: " התובע"), בגין תאונה מיום 8.1.12 שאירעה בין רכבו של התובע לבין רכבה של הגב' מרים נאסר (להלן: " הנתבעת 1").

לאחר הגשת התביעה ולאור בקשת התובע - צורפה כנתבעת נוספת "שומרה חברה לביטוח בע"מ" (להלן: " הנתבעת 2"), היא המבטחת של רכבה של הנתבעת 1.

גרסת התובע

ביום 8.1.12 נסע התובע ברכבו ברחוב ההגנה בתל אביב, ובצדו הימני של הרחוב בו נסע התובע היו מקומות חנייה.

הנתבעת 1 נסעה מולו, ופנתה שמאלה מנתיבה על מנת להחנות את רכבה באחת מן החניות לימינו של התובע. כאשר פנתה שמאלה, פגעה הנתבעת 1 ברכבו של התובע וגרמה לנזק הנטען.

גרסת הנתבעים

רכבו של התובע פגע ברכבה של הנתבעת 1 עת יצא מהחניה שברחוב ההגנה. בראותה את רכב התובע עצרה הנתבעת 1 עצירה מוחלטת, והתובע, שנסע במהירות מופרזת, פגע ברכבה.

דיון

התובע צירף לתביעתו חוו"ד שמאי מטעמו, אשר העריך את שווי הנזק לרכב התובע וכן את ירידת הערך של רכב התובע כתוצאה מהתאונה בסך כולל של 13,118.39 ש"ח. כמו כן צירף התובע לכתב התביעה תמונות אשר צולמו מיד לאחר אירוע התאונה ואשר לטענתו מוכיחות את אמיתות גרסתו.

אני סבורה כי דין התובענה להתקבל.

התמונות שצירף התובע אכן תומכות בגרסתו לאירוע התאונה. בתמונות ניתן לראות כי רכבה של הנתבעת 1 פונה לשמאל, מה שמתיישב עם גרסת התובע כי הנתבעת 1 פנתה שמאלה על מנת להיכנס לחניה.

הנתבעים לא צירפו דבר להוכחת אמיתות גרסתם.

לטענתם, בתמונות שצירף התובע רכבה של הנתבעת 1 פונה לשמאל, משום שכאשר רכב התובע פגע ברכבה, מעוצמת המכה סטה רכבה שמאלה. אולם, אין לכך תימוכין וטענה זו אינה מתיישבת עם יתר גרסתה של הנתבעת 1.

ראשית, אם הנתבעת 1 עצרה עצירה מוחלטת בנתיב המקביל לזה של התובע מבלי להפנות את רכבה שמאלה, אזי לא ברור כיצד פגע בה התובע אשר היה בנתיב המקביל לה. כן לא הובהר כיצד יכול היה התובע, אם אכן יצא מחניה כפי שטוענת הנתבעת 1, להספיק להאיץ ולהגיע למהירות מופרזת כזו שתפגע ברכבה עד כדי כך שתסיט אותו ממסלולו.

הנתבעת 1 אף לא הגישה תביעה כנגד התובע על נזקיה.

מכך עולה כי למעשה אין תימוכין לגרסת הנתבעים והיא אינה מתיישבת עם השכל הישר.

לאור האמור, אני מקבלת את גרסת התובע.

הנתבעים טוענים כי לא ניתן לבסס את התביעה על חוות דעת השמאי, שכן זו ניתנה כשבועיים לאחר התאונה וייתכן כי הנזק לרכב נגרם במהלך התקופה שבין התאונה לבין מתן חוות הדעת.

אין בידי לקבל טענה זו.